EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
יוסף אלאלוף
1923-1938
יוצר הדף: דנה אלאלוף קשר לדף: סבא/תא
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

בחרתי להנציח את יוסף אלאלוף , שהינו קרוב משפחה שלי מצד אבי.

יוסף , הינו אח של סבא רבא שלי , נתן אלאלוף. לסבא רבא שלי היו שישה אחים: אחיו, יעקב אלאלוף, נשא לאשה את טובה עמיאל ונולדו להם שלושה ילדים : אליהו , נתן (סבא רבא שלי), וגדליה.

טובה , סבתא של סבי, נפטרה בגיל צעיר ממחלת הטיפוס כשסבא רבא שלי היה בן שלוש. אביו,יעקב, נשא לאשה את אחותה הצעירה,  ג'נינה, ונולדו להם ארבעה בנים : מימי (מאיר) , משה , סולון (שלמה) , ויוסף, הידוע בכינוי פפו . פפו היה האח הצעיר והוא נרצח על ידי הגרמנים בהיותו בן חמש עשרה בלבד . הוא אהב מאוד לבלות ב"צופים היהודים" בסלוניקי ונהג לקחת איתו את סבי , ג'קי אלאלוף.          

 כשפרצה המלחמה  היה סולון (אחיו של פפו) קצין בצבא היווני והוא שירת באלבניה נגד האיטלקים . לאחר ששוחרר מהצבא  חזר לסאלוניקי והצטרף לפרטיזנים , מאנשי המלך . חייהם במחתרת לא היו קלים  הם נאלצו לנדוד מדי יום ביומו בהרי יוון ולהסתתר בכפרים מפני הגרמנים . יחד איתו שירתו גם אנגלים  וסולון היה יד ימינו של מפקד הפרטיזנים האנגלי . סולון ניסה לחלץ את פפו מידי הגרמנים בסלוניקי . הוא הצליח לשגר שליחים מחבריו הפרטיזנים שיחלצו אותם,  אך משה ופפו חששו להיענות להזמנתו  ובסוף  נספו מידי הגרמנים . הגרמנים נתנו הוראה לכל היהודים להתרכז בכיכר המרכזית של העיר בסלוניקי ומשם לקחו אותם למחנה בפולין .

קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text