ולדיסלב שלֶנגֶל נולד ב- 1914 בוורשה , פולין.
אביו האמן פרנס את משפחתו בכך שצייר כרזות לסרטים פולניים. עוד כשהיה נער בגיל בית הספר, החל לכתוב סיפורים קצרים, ואף פרסם אחדים מהם בעיתונים פולניים (בעיתון הסאטירי הפולני "שְפילקי" ובעיתון היהודי-פולני "נַאש פּשֶגלוֹנְד".)
כשגדל, פיתח שלֶנגֶל את כישרון הכתיבה הבולט שלו והחל כותב שירה, פואמות ופרוזה. הוא פרסם את חומריו בעיתונים, ועבודתו הושפעה עד מאוד מהסביבה המקיפה אותו.
נוסף על חומרים אלה הוסיף שלֶנגֶל לכתוב מחזות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלקח ולדיסלב שלֶנגֶל לגטו וורשה. בגטו המשיך לכתוב את סיפוריו, ואף לפרס מיצירותיו באופן מחתרתי. שיריו, אשר תיארו את האירועים המתרחשים בגטו ואת תחושת המתגוררים בו, זכו לאהבה רבה בקרב תושבי הגטו. ליצירות שכתב באותה תקופה ידע להגניב נימה ביקורתית כלפי המוסדות היהודים בגטו.
כך כתב שלנגל על חברו הטוב הֶנְרִיק גולדשמיט (או בשם העט שלו- יאנוש קורצ'ק):
I saw Janusz Korczak walking today,
leading the children, at the head of the line.
They were dressed in their best clothes—immaculate, if gray.
Some say the weather wasn’t dismal, but fine.
They were in their best jumpers and laughing (not loud),
but if they’d been soiled, tell me—who could complain?
They walked like calm heroes through the haunted crowd,
five by five, in a whipping rain.
The pallid, the trembling, watched high overhead,
through barely cracked windows—pale, transfixed with dread.
And now and then, from the high, tolling bell
a strange moan escaped, like a sea gull’s torn cry.
Their “superiors” looked on, their eyes hard as stone.
So let us not flinch, as they march on, to die.
Footfall . . . then silence . . . the cadence of feet . . .
O, who can console them, their last mile so drear?
The church bells peal on, over shocked Leszno Street.
Will Jesus Christ save them? The high bells career.
No, God will not save them. Nor you, friend, nor I.
But let us not flinch, as they march on, to die.
No one will offer the price of their freedom.
No one will proffer a single word.
His eyes hard as gavels, the silent policeman
agrees with the priest and his terrible Lord:
“Give them the Sword!”
At the town square there is no intervention.
No one tugs Schmerling’s sleeve. No one cries
“Rescue the children!” The air, thick with tension,
reeks with the odor of vodka, and lies.
How calmly he walks, with a child in each arm:
Gut Doktor Korczak, please keep them from harm!
A fool rushes up with a reprieve in hand:
“Look Janusz Korczak—please look, you’ve been spared!”
No use for that. One resolute man,
uncomprehending that no one else cared
enough to defend them,
his choice is to end with them.
לפני מותו לחם שלֶנגֶל, ככל הנראה, בשורות אצ"י- הארגון הצבאי היהודי (ארגון מחתרת יהודי מזוין שהוקם במהלך מלחמת העולם השנייה ואויש ברובו על ידי אנשים מהתנועה הרוויזיוניסטית)
משיריו המפורסמים והמצמררים
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
בקו שבין טלושץ' לוורשה
מתחנת הרכבת וורשאו אוסט
יוצאים ברכבת ונוסעים ישר
הנסיעה נמשכת לפעמים
חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות
ולפעמים נמשכת אותה נסיעה
חיים שלמים עד מותך
והתחנה היא קטנטונת
שלושה אשוחים גדלים בה
וכתובת רגילה אומרת :
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
ואין אפילו קופה
גם איש המטענים איננו
ובעבור מליון
לא תקבל כרטיס חזור
ואיש לא מחכה בתחנה
ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת
רק באויר תלויה דממה
לקדם פניך בשממה אטומה
ושותק עמוד התחנה
ושותקים שלושת האשוחים
שותקת הכתובת השחורה
כי כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
ורק שלט פרסומת
תלוי עוד מאז
סיסמה ישנה ובלויה האומרת :
"בשלו רק בגאז "
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
שתי מיתות
מותכם ומותנו
אלה שתי מיתות שונות,
מותכם הוא מוות
קורע לגזרים.
מותכם בין שדות אפורים
מדם ויזע פוריים.
מותכם – מוות הוא בירייה
עבור שם דבר - ...עבור המולדת.
מותנו מוות טיפשי הוא,
בעליות גג או במרתפים,
מותנו מגיח ככלב
מקרן רחוב צדדי,
מותכם יצוין בצל"ש,
במודעות עליו יוכרז,
מותנו – מוות המונים,
סותמים הקבר – ולהתראות.
מותכם – אתם פנים אל פנים
מברכים במחצית הדרך.
מותנו – מות מסתורי הוא
קבור במסכת אימים.
מותכם מוות רגיל,
אנושי ואינו קשה,
מותנו הוא מות אשפתות
יהודי ומאוס.
מותנו לעומת מותכם
קרוב משפחה רחוק ועני.
לכשיפגוש את מותנו מותכם
לבטח לא יברכו לבואו.
ובליל שחור מבעד לרצועות ערפל
מהעל העיר – בתופת החשיכה,
שתי מיתות מקללות
תגדפנה בזעם זו את זו.
על החומה הקטנה – במבט לכאן ולכאן,
מן המסתור על המריבה מציצים
תובעניים, מתחכמים ורעים
באותה מידה החיים.
שלנגל נספה באפריל 1943, בגיל 29 בגטו ורשה, ככל הנראה, במהלך המרדב גטו ורשה.
בשנת 1977 יצא קובץ שיריו "אשר קראתי למתים: שירי גטו ורשה" בפולנית.
ב- 1987 ראה אור הקובץ בתרגום לעברית, בתרגומה של הלינה בירנבאום.
