יוסף (יושקה) גבעול
1920-2011
החיים בעבור יושקה התחילו ב-1939, כשעלה ארצה", אומר חברו, אלוף (בדימוס) שלמה גזית. כנער ציוני בתנועת "הבונים" בעיר קרוי שבטרנסילבניה (רומניה), הוא עלה באונייה "קולורדו", חמק מעיני הבריטים בחוף נהריה ואחרי שישב ב"שער הנגב", עבר עם "הגרעין הטרנסילבני" לאפיקים ומשם לחצר כנרת, בהמתנה לעלייה על הקרקע. בעבודתו בסביבה הזדמן לדגניה א', שם נקשרה נפשו לא רק במקום אלא באחת מבנותיו, נירה בן יעקב ז"ל, מאצולת עמק הירדן, שתהיה לאשתו ואם בנותיו.
בתש"ח לחם יושקה בגשר, ואחרי המלחמה עלה לקרקע במעגן. אלא שב-1951, בפילוג שחל בתנועה הקיבוצית, הוא עזב עם כ-50 מחברי הקיבוץ לבית אורן, שם היה מרכז המשק. ב-1959 הוא נשלח לבודפשט במסגרת "נתיב", וסייע ליהודי הונגריה ורומניה לעלות ארצה בלי ידיעת הרשויות. עם חזרתו ב-1961 היה שותף לצוות ההקמה של ערד, ממונה על הפיתוח התעשייתי והכלכלי של האזור. כ-20 שנה הוא ניהל את חטיבת הקרמיקה של "כור" על מפעליה - חרסה, חסין אש, לפיד ונעמן.
אלא שכוחו היה בגישתו לאדם. שר האוצר לשעבר, בייגה שוחט, חברו מימי בראשית בערד, אומר כי "כל פועל נחשב בעיניו כאיש חשוב". כל אדם שנקרה בדרכו, היה חוקר על מוצאו ומשפחתו, ובדרך כלל גם היה מגלה היכרות כלשהי.
בפעילותו הציבורית היה חבר מועצת עיריית תל אביב-יפו (ממנה קיבל תואר יקיר העיר), יו"ר אגף התברואה ואגף התחבורה, ונציג השכונות בעירייה. כיו"ר איגוד ערים דן לפסולת מוצקה הוא נענה ליוזמתו של ד"ר מרטין וייל, מנכ"ל קרן ברכה, להפוך את אתר האשפה בחירייה לפארק. הוא נסע עם עמוס רבין, מנכ"ל איגוד התעשייה, לחפש מקומות חלופיים להטמנת האשפה. בסיירם בעמק האהוב עליו, הרצינו פניו כשאמר לבן לווייתו: "ראה ידידי הצעיר, אני לא אתן ללכלך את עמק הירדן עם האשפה של גוש דן, הבנת?"
ישראל בן יעקב מדגניה א' אומר, כי יושקה התגאה תמיד במקצוע שהיה רשום בתעודת הזהות שלו: פלאח.
גבעול נפטר בשנת 2011. הוא ביקש להיקבר בדגניה א', ליד אשתו נירה ז"ל.
