EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
אורי אורלב
1931
יוצר הדף: עדן למש קשר לדף: אחר
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

אורי אורלב (יז'י הנריק אורלובסקי)

  • תאריך לידה 24 בפברואר 1931 . ז' באדר תרצ"א.
  • מקום הלידה: מדינה ועיר ורשה,פולין
  • עיסוק / מקצוע סופר ומתרגם. כותב בעיקר ספרות ילדים ונוער ומתרגם מפולנית לעברית.
  • מקום המגורים במהלך המלחמה גטו ורשה , מחנה ברגן בלזן
  • סיפורה של הדמות לפני המלחמה  גדל במשפחה יהודית מתבוללת. לא ידע שהוא יהודי.כילד אהב לקרוא ספרים על מלחמות והרפתקאות.
  • סיפורה של  הדמות במהלך המלחמה-  עם כניסת הגרמנים לוורשה והפצצת העיר, עלה בלהבות בית מגוריו של אורי ויחד עם משפחתו נמלטו. לאחר שנמלטו מהרובע הבוער הסתובבו ברחובות החשוכים והתדפקו על שערי בתים, אך השוערים נעלו את השערים ולא נתנו להם להיכנס לחצרות הבתים ולחדרי המדרגות. אביו של אורי, שהיה קצין-רופא בצבא הפולני,  נשלח לחזית המלחמה. מ- 1940 ועד 1943 שהה אורי יחד עם אמו ואחיו בגטו ורשה, שם חלתה האם  ונרצחה בבית החולים בגטו על ידי הגרמנים. בזמן הימצאותם בגטו כתב שירים, ודודתו הייתה מעמידה אותו על שולחן על מנת שיקריא משיריו לאנשים בצריף. דודתו היא שטיפלה בו ובאחיו קז'יק לאחר מות אמם. בפברואר 1943 הבריחה אותם הדודה לאזור הפולני של ורשה והם הסתתרו באחד הבניינים אצל משפחות פולניות במשך חודשים מספר . לאחר מכן הועברו לבית מבודד בכפר בגלל הפחד שהגרמנים ימצאו אותם. בתוך הבית שהו במרתף חשוך והורשו לצאת החוצה רק בלילה. בקיץ 1943 נשלחו יחד עם הדודה למחנה הריכוז ברגן בלזן בגרמניה, בו שהו 22 חודשים. באפריל 1945 שוחררו יחד עם שרידי קבוצתם על ידי הצבא האמריקאי מתוך רכבת שהסיעה אותם ליעד בלתי ידוע. האחים הגיעו לבדם לארץ ישראל בספטמבר 1945 לאחר שדודתם השיגה עבורם אישורי כניסה לארץ ישראל. 

במידה והדמות ניצלהמה ארע לה אחרי המלחמה

בתום המלחמה עלה לארץ בספטמבר 1945 יחד עם אחיו. אביו אותר ועלה לארץ ב1954. 

אורי למד במסגרת "עליית הנוער" בקיבוץ גניגר, חי ברמת יוחנן, במעלה החמישה ועבד ברפת. משם עבר ב- 1967 לירושלים ושם למד באוניברסיטה העברית.

כתב תוכניות לטלוויזיה ולרדיו עליהן זכה בפרסים.

יורק אורלבסקי שינה את שמו לאורי אורלב. הוא התחתן וכיום הוא אב ללי, דניאלה, איתמר ומיכאל וסבא של אליה ושאול. אורי היה לסופר שכתב ספרים רבים, ביניהם ספרי ילדים.

"אינני יודע אם הכתיבה עוזרת לי להתגבר על העבר. אני יודע רק שאני לא יכול לדבר, לספר ולחשוב על מה שקרה כאדם מבוגר. או במילים אחרות: כאשר אני נזכר, אני נעשה שוב הילד שהייתי, והכול חוזר ומופיע לנגד עיני כמובן מאליו. האיש שאני היום מוכרח להתהלך בזהירות עם הזיכרונות האלה כי הם יכולים להיות מסוכנים מאוד. זה כאילו אני הולך על פני אגם קפוא, וכל הזמן נשמר שלא לדרוך יותר מדי חזק. זאת אומרת שלא לדבר או לחשוב על מה שקרה בעיני המבוגר שאני עכשיו. זה עלול להיות כמו קפיצה על קרח דק. הקרח עלול להישבר ואז אשקע לתהום. ואני יודע שאולי לעולם לא אוכל לחזור".

סיכום

ילדותו של יורק, מלאת החופש, הדמיון והספרים, נקטעה בבת אחת עם פרוץ המלחמה. החיים בגטו, בעיקר עבור הילדים, היו קשים מאוד – בנוסף לתנאי הקיום הנוראיים בגטו, לרוב לא היה מבוגר שידריך אותם וישמור עליהם רוב שעות היממה. מה גם, שהילדים נאלצו להתמודד עם המראות הקשים של חיי היום יום בגטו והפרידה מקרובי משפחה יקרים שגורשו. יורק ניסה, ואף הצליח לרוב להתגבר על קשיים אלו בעזרת דמיונו העשיר. הסיפורים שסיפר וההרפתקאות שהמציא לו ולאחיו היוו נקודות עוגן בחייו ואפשרו לו להרים את ראשו, ולו במעט מעל המים הגועשים של תקופת השואה.



בזכות דרך התמודדות נפלאה זו שאימץ לעצמו הפך אורי לסופר המשתמש בכתיבה כדרך לזכור את העבר ולספר עליו.

 

  מתוך ספריו:

החיים שלפני המלחמה

 

"נולדתי בוורשה בשנת 1931. אבי היה רופא.

אני רציתי להיות נהג חשמלית. רציתי לעמוד נשען על הכיסא הגבוה ליד ידית ההיגוי ולהזהיר עוברים ושבים, כרכרות, עגלות ומכוניות בלחיצת רגל על דוושת ברזל שהפעילה פעמון בעל צלצול נעים לאוזן. עד שהבנתי שהשוטר הרבה יותר חזק, במיוחד שוטר התנועה, שבהנפת ידו מורה לכלי הרכב לעצור או לנסוע, והחלטתי שאהיה שוטר. [...]





זמן קצר אחרי שנולד אחי עברנו לכפר מפני שאמא ביקשה להרחיק אותנו מרחובות העיר הגדולה. מהלכלוך, הקללות, החיידקים. נכנסנו לגור בבית חדש, דו-משפחתי.

אבא נסע כל בוקר למרפאה שלו בעיר והיה חוזר מאוחר בלילה. היינו מבלים אתו רק בימי ראשון. בקיץ הוא היה חותר אתי בסירה או בקָיָיק ובחורף היינו יוצאים שנינו לעשות סקי. כדי לראות את אבא הייתי קם מוקדם [...] הבאתי לאבא את נעליו אחרי שהתלבש ואחר כך ישבנו לאכול ארוחת בוקר."

 

החיים בגטו

עם פרוץ המלחמה גויס אביו של יורק לצבא הפולני. בהוראת הגרמנים, עברו יורק בן ה-  9 ומשפחתו יחד עם רוב יהודי וורשה להתגורר בגטו בסוף שנת 1940. גטו ורשה היה אזור מגורים מבודד ליהודים בלבד בו התגוררו בצפיפות רבה כ – 450 אלף יהודים. תנאי החיים בגטו היו קשים מאוד: יהודים רבים מתושבי הגטו חלו ומתו מרעב ומצבם של הילדים היה קשה במיוחד. כדי להתמודד עם מציאות החיים הקשה בגטו, המציאו לעצמם יורק וקז'יק סיפורים:

הגרמנים דחסו לגטו חצי מיליון יהודים מוורשה ומכל הסביבה ואחרי שסגרו את האזור בחומות פשטו במקום רעב ומחלות [...] כל בוקר קיבלתי מאמא כריך לארוחת עשר [...] הלכתי לגברת לנדאו [המורה] מרחק די גדול דרך רחובות הגטו[...]ראיתי בדרך את המתים שהוצאו למדרכה לפנות בוקר, מכוסים בעיתונים [...] בגלל הרעב ברחובות היו מי שנקראו החטפנים. הם היו חוטפים כל דבר שאפשר לאכול [...] ויום אחד חטפן לבוש סחבות חטף לי את החבילה. 



"יום אחד המצאתי לעצמי סיפור שהמלחמה, השואה, כל זה לא מתרחש באמת. זה רק חלום שאני חולם. אני בנו של קיסר סין ואבי הקיסר ציווה להעמיד את מיטתי על במה גדולה והושיב סביבי 20 [...] חכמים [...] אבי ציווה עליהם להרדים אותי ולגרום שאחלום את החלום הזה כדי שבבוא היום, כאשר אירש את כיסאו של אבי, אדע כמה רעות המלחמות, מהם הרעב והיתמות, ולא אעשה מלחמות. לסיפור הזה היה ביקוש גדול אצל אחי. כל פעם שקרה משהו, כשנוצר מצב מאיים ומפחיד והיינו נתונים לסכנה מיידית, היה אחי משדל אותי לספר לו את הסיפור..."

 


קשרים
תמונת פרופיל
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text