קהילה

תחילת התיישבות יהודית במקום מאות יהודים החלו להתיישב באי החל מהמאה ה-15 ,אולם בתחילת המאה ה-18 , בעקבות עלילת דם, נטשו רובם. הקהילה המאה ה-19 סימלה התחדשות ביישוב היהודי בזאנתה, לאחר שלמקום היגרו יהודים מקורפו, כרתים וקושטא. בשלב זה חיו באי קרוב ל-300 יהודים. יהודי זקינתוס היו אמידים ועסקו בעיקר במלאכה ובמסחר. הקהילה בשואה עם כיבוש האי בשנת 1940 על ידי איטליה הפאשיסטית, היהודים נדרשו לעבוד בעבודות כפייה ולשלם כסף לשלטון האיטלקי. בספטמבר 1943 גרמניה השתלטה על האזור, ורבים מהיהודים ברחו להרים והצטרפו לכוחות הפרטיזנים. ביוני 1944 הנאצים תכננו לצרף את יהודי זאנתה ליהודי קורפו על מנת לשלוח את כולם למחנות ההשמדה, אולם ראש העיר קררי וראש הכנסייה המקומית, כריסוסטומוס דמטריו, סרבו לקיים את פקודת הגסטאפו בהכנת רשימת כל יהודי העיר. ברשימה שהכין דמטריו הוא כלל רק את שמו, וטען כי זו רשימת יהודי העיר. לאחר שהגרמנים התעקשו, קררי ודמטריו ביקשו מהיהודים להסתתר בהרים והבטיחו להם כי תושבי האי יסייעו להם. לאחר השואה על פי המקורות, יהדות זאנתה ניצלה כמעט כולה, ולאחר המלחמה עלו רוב תושבי הקהילה לישראל. בשנת 1978 הוענקו לראש העיר קררי ולראש הכנסייה המקומית תארי חסידי אומות העולם על ידי ׳יד ושם׳.