קהילה

תחילת התיישבות יהודית במקום תיעוד לקהילה יהודית רומניוטית קיים משלהי התקופה הביזנטית, כאשר המצבה היהודית העתיקה ביותר שאותרה בבית העלמין היהודי שבעיר תוארכה ל-1456. הקהילה שמה היהודי הקדום של העיר היה דימוטיקה, Dimotika בניב הבולגרי, או Demetoka בטורקית עות'מאנית. במהלך המאה ה-16 הגיעו לעיר מגורשי ספרד בהזמנת הסולטאן העות'מאני באיזיט השני, ובשל כך שונה צביון הקהילה אשר הפכה בהדרגה מרומניוטית, לספרדית ובניה דיברו בלאדינו. בשנת 1821 ,עם ראשית המהפכה היוונית, חיו בעיר כמה עשרות משפחות יהודיות. בית הכנסת הישן של יהודי העיר שכן במבנה קטן ובו חדר אחד. מעבר לרחוב עמדה טחנת קמח אשר הייתה שייכת לרוקח יהודי, ובו טחנו מצות לפסח. הקדמה הגיעה לקהילת דידימוטיקון בהשפעת ארגון ׳כל ישראל חברים׳ שתרמה למען בית הספר היהודי בעיר. בשנת 1922 נוסד סניף של בני ברית. היהודים הספרדים שהגיעו לעיר היו בעלי מקצוע, אוריינים, ושלטו במספר שפות דבר שאפשר להם לשגשג. עם התפתחות הקהילה, רוב אנשיה עסקו במסחר בדגנים, משי, צמר ומזון, והיו ביניהם גם בעלי מלאכה, מספר רופאים ועורכי דין. הקהילה בשואה ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-000,1 יהודים. ב-30 באפריל 1943 בוצעה אקציה בעיר והיהודים רוכזו בשטח בית הכנסת בעיר. למחרת, הובלו בני הקהילה ברכבות משא לעיר שאלוניקי. בעיר שהו מספר ימים ומעטים הצליחו לברוח לטורקיה, ב-8 במאי 1943 הועלו על רכבות אשר עברו דרך יוגוסלביה למחנה ההשמדה אושוויץ. 33 מתוך 970 בני הקהילה שגורשו למחנות ההשמדה ניצלו. לאחר השואה בשנת 1948 מנתה הקהילה 38 נפשות ובשנת 1967 מנתה 21 נפשות בלבד. לאחר המלחמה, החליטה העירייה לכבד את זכר יהודים שחיו בעיר וקראה רחוב בשם ׳אוברון מרטירון׳ )היהודים הקדושים(. עד היום ניתן למצוא את בית הכנסת העתיק ואת בית הקברות היהודי שהוכרזו כאתרים לשימור.