רובין דימיטרוב נולד בסופיה בולגריה בתאריך 30.09.1915.
בשכונת ילדותו של דימיטרוב גרו יהודים רבים והוא התיידד עם בני הקהילה המקומית. במהלך מלחמת העולם השנייה עבד כרוכל למחייתו ונהג להבריח מוצרי מזון, בגדים וסיגריות ליהודים שהיו כלואים במחנות לעבודות כפייה. באחת הפעמים נתפס בידי המשטרה, הוכה קשות ואיבד חלקית את מאור עיניו. ב-24 במאי 1943 ביצעו שוטרים בולגרים אקציה בקרב יהודי סופיה במטרה לגרשם.
תוכניתו של אלכסנדר בלב, ראש הקומיסריון לענייני יהודים, הייתה לראות בגירוש זה שלב ראשון לקראת גירושם של בני הקהילה אל מחנות ההשמדה הנאציים.
מאות ממנהיגי הקהילה היהודית נעצרו לקראת גירושם למחנה הריכוז סומוביט שליד פלבן. דימיטרוב הצליח להחביא במאפייה שהייתה שייכת לסבתו 20 יהודים שיועדו לגירוש. בהמשך, סייע דימיטרוב להבריח חבילות מזון לעצורים היהודים, שנכלאו זמנית בבית הספר היהודי בשכונתו.
ביוני 1962 הוזמן על ידי חברי "איחוד עולי בולגריה" בישראל לצורך טיפול רפואי, בשל החמרה בכושר ראייתו. דימיטרוב החליט להשתקע במדינת ישראל.
בשנת 1963 העניק לו ארגון יד ושם את עיטור חסיד אומות העולם . דימיטרוב התגורר בתל אביב, ברבות הימים נשכח פועלו ומצבו הכלכלי והבריאותי הדרדר.
ב-1986 שודרה במסגרת תוכנית התחקירים כלבוטק בערוץ הראשון כתבה על מצבם הכלכלי הקשה של חסידי אומות העולם המתגוררים בישראל, אשר להבדיל מחסידי האומות שהתגוררו בחו"ל לא זכו לתמיכה כלכלית. בעת השידור נכח באולפן נשיא המדינה חיים הרצוג והתוכנית עוררה הדים נרחבים מאד בציבור הישראלי. כתוצאה משידור התוכנית תוקן חוק הביטוח הלאומי ולחסידי אומות העולם הוענקה קצבה חודשית בגובה השכר הממוצע במשק.
בשנת 1987 הוענק לדימיטרוב תואר יקיר העיר תל אביב יפו. הוא הלך לעולמו בתל אביב, בשנת 1995, בגיל 80.
