מידע כללי

 רקע

      • ארגון העלייה רכש בארה"ב מספר אוניות שהוכשרו להבאת מעפילים. שתיים מהן היו "פאן יורק" שזכתה לכינוי "קיבוץ גלויות", ו"פאן קרשנט" שנקראה "עצמאות", שזכו לכינוי המשותף "פאנים". הן נבנו בארה"ב בין שתי מלחמות העולם לצורך הובלת בננות. 
      • היו אלה שתי האוניות הגדולות ביותר בתולדות ההעפלה (תפוסה 4,570 טון, אורך 110 מטר ורוחב של 18 מטר, מהירות 14 קשר), ובהן הפליגו יותר מ – 15 אלף מעפילים. אנשי הצי הבריטי מעולם לא התמודדו עם השתלטות על אוניות בסדר גודל זה, שהיו גבוהה ממשחתות הצי הבריטי בא"י.
      • רכש האוניות – האוניות נרכשו ע"י המוסד לעליה ב' בארה"ב באמצעות חברת קש בשם FB Shipping (ר"ת של Fuck Britain…) בבעלות איש המוסד היהודי האמריקאי קצין הים פול שולמן. את הרכש ניהלו ראש שלוחת המוסד לעליה ב' בארה"ב זאב שינד ויד ימינו ג'ו בוקסנבאום, כאשר בצד המוכר עמד היהודי ידיד הציונות (וידיד אישי של חיים ויצמן) סם "מלך הבננות" זמוריי. ברכש האוניות השתתף גם מוריס גינצבורג – בעליה של חברת ספנות פרטית ואיש מפתח בפעילות שלוחת המוסד בארה"ב.
      • האוניות הפליגו מארה"ב לים התיכון במהלך מאי 1947, עם צוותים מקצועיים אמריקנים, במתכונת הפלגה מסחרית רגילה בה הן נשאו מטען של פוספטים וכלי רכב (ההפלגה הניבה למוסד רווח נאה של כ- $200,000 – כחצי מעלות האוניות).
      • לבריטים נודע על ההפלגה מרכישתה בניו יורק. הם ניהלו מאבק למנוע את ההפלגה, ודרשו מממשלת פנמה לאסור הנפת דגלה על האונייה.
      • האוניות הוכנו לקראת מסען לארץ בנמלי מרסיי (צרפת), ונציה (איטליה) וקונסטנצה (רומניה) בידי צוותים, בראשותם של אברהם זכאי, בנימין ירושלמי, גדע שוחט ואריה לופו (הצוות האמריקאי שוחרר).
        • כחלק מהכנת האוניות, התקינו אנשי הפלי"ם על ה"עצמאות" הגה נוסף, בעזרתו ניתן היה לכוון את האנייה גם לאחר שחיילי הצי הבריטי היו משתלטים על גשר הפיקוד.
      • בעת ההכנות בוונציה בחודש אוגוסט, התפוצץ מוקש ימי באוניית "העצמאות", כנראה על ידי אנשי המודיעין הבריטי או שליחי "הליגה הערבית" מטעמם. נדרשו שבועות אחדים לתיקון הנזקים. 
      • הסידורים להעלאת אלפי המעפילים לאונייה נעשו בהדרכתם של יעקב סלומון, איש הפלמ"ח והשליח האחראי לפעילות ה'הגנה' בדרום-מזרח אירופה, ומשה אוורבוך, שליח 'המוסד לעליה ב" ברומניה. מחמת הלחץ שהבריטים הפעילו על ממשלתה, סירבה רומניה להתיר את ההפלגה מתחומיה, ולכן שונה אתר ההעמסה, וה"פאנים" הפליגו למסען מנמל בורגס בבולגריה.
      • הבריטים, שעקבו אחר תנועת הספינות מתחילת מסען, החלו בפקודת שר החוץ ארנסט בווין, להפעיל לחץ דיפלומטי כבד על ממשלות פנמה, טורקיה ורומניה על מנת לעצור את הספינות כשאלה הגיעו אל חופיהן, ואף שתלו דיסאינפורמציה בתקשורת העולמית בנוגע לספינות. כשזה לא עזר, החלו הבריטים להפעיל את השפעתם על הממשל האמריקאי, בטענה שקרית שהספינות מאורגנות בסיוע ברית המועצות על מנת להגביר השפעתה של זו במזרח התיכון. ממשלת ארצות הברית השתכנעה ודרשה מהסוכנות היהודית לעצור את הספינות.
      • מועד ההפלגה של "הפאנים" נדחה בעשרה ימים (מ- 14 בדצמבר 1947 ל- 24 בדצמבר 1947) בגלל מחלוקת קשה שפרצה בין המוסדות המדיניים בארץ לבין אנשי 'המוסד'. משה שרתוק (שרת), מנהל המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, גרס כי יציאת אלפי מעפילים בעיתוי הנוכחי מהווה פעולה מתגרה שעלולה לגרום לנסיגת ארה"ב מתמיכה בהחלטת החלוקה של האו"ם שהתקבלה ימים אחדים קודם לכן. כנגדו טען שאול מאירוב (אביגור), ראש 'המוסד לעליה ב", כי העלייה לארץ הינה חובה ציונית שהכרח לקיימה בכל תנאי ואין לדחות את יציאת האוניות מפני שיקול מדיני, שמא ישתנו התנאים וההפלגה לא תתבצע כלל. הוויכוח נמשך ימים אחדים ללא הכרעה ברורה. נציגי 'המוסד' בשטח, שהיו מעורבים בהכנות למבצע, חשו שאין לבטלו, לאור לחצם של אלפי המעפילים. במצב זה החליט אוורבוך, מבלי שקיבל היתר מוסמך, להניע את התהליך המורכב של איסוף המעפילים לקראת היציאה – צעד שפירושו המעשי היה חציית נקודת האל-חזור. 
      • משה שרתוק ודוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת-הסוכנות, נאלצו למצוא פשרה שתאפשר את ההפלגה ולא תגרום למשבר מדיני. בגישושים בלתי פורמליים שנערכו עם הבריטים, סוכם שה"פאנים" יוסגרו לידיהם והן יפליגו ישירות לקפריסין בליווי בריטי. כן נכפו על האוניות הגבלות אחרות:
    • לא נקבעו להן שמות עבריים; נאסר עליהן לשאת את התואר "אוניות ההגנה" בצמוד לשמן העברי, כפי שנהגו יתר אוניות המעפילים, ונמנעה מהן האפשרות להתנגד בדרך כלשהי למעצרם בידי הבריטים. 
    • אנשי הצוות:
        • למפקד שיירת ה"פאנים" נתמנה יוסי המבורגר (הראל) שהפליג על האוניה "קיבוץ גלויות". רב-החובל של "קיבוץ גלויות" היה גד הילב, ועימו פעל הספרדי אסטבן הרננדורה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם ניסן לויתן. ה'גדעונים' היו מלכה רופא וראובן אורנשטיין (אורן). מלווי האונייה היו: נמרוד אשל, יואש (צ'אטו) צידון, אפרים צוקר, עקיבא אופנבך ושאול אהרונוב (אורן).
    • רב-החובל של "קיבוץ גלויות" היה גד הילב, ועימו פעל הספרדי אסטבן הרננדורה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם ניסן לויתן. ה'גדעונים' היו מלכה רופא וראובן אורנשטיין (אורן). מלווי האונייה היו: נמרוד אשל, יואש (צ'אטו) צידון, אפרים צוקר, עקיבא אופנבך ושאול אהרונוב (אורן).
    • הבאת המעפילים:
        • בין אוגוסט לאוקטובר 1947 התנהל רישום להפלגה באוניות בבוקרשט. המעפילים נאספו במחנות הדרכה בערי מגוריהם ומשם הוסעו ברכבות. ההסעה אורגנה על ידי צוות מיוחד של אנשי המוסד וה"הגנה" באירופה.
        • מה-20 בדצמבר התאספו והוסעו ברכבות לקונסטנצה. ב-23 בדצמבר התברר כי לא ניתן להפליג מקונסטנצה בגלל התנגדות ממשלת רומניה על כן שונתה התוכנית. לאחר השגת הסכם עם בולגריה באמצעות שייקה דן, תמורת תשלום, הוסעו המעפילים ברכבות ב-24 בדצמבר.
        • מעבר הגבול היה ללא תקלות, והמעפילים הגיעו לבורגס ב-26 בדצמבר בבוקר. שלטונות הנמל סייעו והעלייה לספינה התבצעה בגלוי על הרציף בנמל. מכל רכבת שהגיעה לנמל עלו ישר לאוניות. ההעמסה התבצעה במשך כל שעות היום כ-17 שעות.
    • ההפלגה:
      • "הפאנים" יצאו לדרכן ב- 24 בדצמבר 1947 מנמל בורגס בבולגריה. ב"קיבוץ גלויות" הפליגו 7,557 מעפילים וב"עצמאות" הפליגו 7,612 מעפילים. המעפילים היו רובם מרומניה, לצד סנונית ראשונה של 420 מעפילים צעירים מבולגריה. רובם היו סוחרים, עורכי דין, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים, חברי תנועות הנוער והמפלגות: "השומר הצעיר", "החלוץ", אחדות העבודה, מפא"י, "העובד הציוני" ורוויזיוניסטים. על המעפילים באוניות נמנו 1,700 ילדים מתחת לגיל חמש ו-4,000 מתחת לגיל 17. במהלך ההפלגה נולדו 6 תינוקות.
      • לאחר שעלו לאונייה המעפילים לאוניות הם חולקו לקבוצות בנות 60 נפש, שבראשן אחראי, ואורגנו פעילויות חברתיות. כן התמנו סדרן עבודה וניקיון, קצין רפואה, קצין קשר, אחראי על חלוקת מזון. הספינה חולקה לשלושה אזורים ובהם יחידות פיקוד.
      • מיד ביציאה מהים השחור לים התיכון ארבו להן 2 ספינות בריטיות. כעבור זמן קצר נוספו שש משחתות ושתי סיירות. אף על פי שאנשי הפלי"ם, ובראשם אייק אהרונוביץ, מחו בחריפות על ההוראה לשנות את נתיב ההפלגה וללא התנגדות, קיבל על עצמו המבורגר, שניהל את המשא-ומתן עם מפקד השייטת הבריטית, את ההנחיות המפורשות של בן-גוריון. לאחר משא-ומתן שנמשך שעות אחדות, הוסכם שחיילים בריטים יעלו לאוניות ללא נשק וללא כובעי פלדה ויזכו לשיתוף פעולה מלא מצד נוסעיהן. בטרם עלו הבריטים לאוניות, ניתנו להן שמות עבריים בהתאם לקביעת בן-גוריון: "עצמאות" ל"פאן קרשנט", ו"קיבוץ גלויות" ל"פאן יורק".ב–31 בדצמבר  בשעה 15:00 עלו הבריטים לספינות.
      • ב-1 בינואר 48 הגיעו הספינות ישירות לקפריסין.
      • ירידת אלפי המעפילים מהאוניות ארכה שלושה ימים. בהתאם לסיכום שהשיג המבורגר עם מפקד השייטת, לא עצרו הבריטים את המלווים (ומשחרגו לרגע מהסיכום, חדלו המעפילים לרדת עד שהדבר תוקן), נמנעו מלהחרים את האוניות אף על פי שהגבילו את תנועתן, והתירו לצוותיהן להישאר עליהן.
      • המלווים ירדו עם המעפילים ועברו למחנות בקפריסין. חלקם נמלט כעבור זמן מה דרך המנהרות שחפרו 'שורות המגינים' וחולצו מהאי באמצעות ספינת הדייג "נשר" ששיגר 'המוסד', בפיקודו של איש הפלי"ם דוד מימון.
    • חשיבות האוניות:
      • "הפאנים" נשאו את מספר המעפילים הגדול ביותר במסגרת מפעל ההעפלה – 15,169 מעפילים.
      • למרות שעד הקמת מדינת ישראל הגיעו ארצה מספר אוניות מעפילים נוספות, סימלה פרשת ה"פאנים" את סופה של ההעפלה כאמצעי מרכזי וחשוב במאבק לעצמאות.
      • במובנים רבים פרשת ה"פאנים" היוותה נקודת שיא בהעפלה: גודל האוניות, הארגון המדוקדק שנדרש ברמת ההכנות, הנחישות הבריטית למנוע הגעתן והתעסקות התקשורת במסע.
    • עתיד אוניות "הפאנים":
      • בזמן מעצרן בקפריסין, סוכן האוניות היווני המקומי פרודרומוס פפהווסיליו סייע באחזקת האוניות במצב כשיר לשייט (פפהווסיליו הפך לדמות אגדית בשל פעולותיו למען העצורים במחנות). 
      • לאחר הקמת המדינה, ביולי 1948, הועברו ארצה בשתי האוניות רוב משוחררי המחנות בקפריסין, כ-30,000 במספר.  בהמשך, האוניות המשיכו להביא עשרות אלפי עולים בגל העלייה ההמונית מנמלים באיטליה, צרפת ויוגוסלביה. בנוסף, שמה שם ה'פאן יורק' הוסב ל'קוממיות'.

***

תמונות

אוניית המעפילים עצמאות. קרדיט ynet
מעפילים בנמל בורגס, בו הוכנה שיירת הפאנים. צילום: ynet
מעפילים בנמל בורגס, בו הוכנה שיירת הפאנים. צילום: ynet
מעפילים עולים לאוניית המעפילים עצמאות. מקור: ynet
אוניות הפאנים בהפלגה. מקור: ynet
אונית המעפילים 'עצמאות' בעת הגעתה לחופי קפריסין, 1 בינואר 1948. מקור: ynet
מעפילים מתפללים על סיפון אוניית המעפילים עצמאות. מקור: ynet
מעפילים עומדים בצפיפות באוניית המעפילים עצמאות. .מקור: ynet
אוניית המעפילים עצמאות מגיעה לנמל חיפה, אחרי שחרור אחרוני העצורים במחנות המעצר בקפריסין, 01.02.1949. מקור: אתר משפחת צבי ועפרה מיתר
אוניית המעפילים עצמאות. מקור: אתר עמותת חיל הים
מעפילים עולים על אחת מאוניות המעפילים הפאנים. מקור: אתר הפלמח
ההפלגה של אוניות המעפילים הפאנים. מקור: אתר הפלמח
תמונה מאחת מאוניות המעפילים הפאנים. מקור: אתר הפלי"ם
משמר כבוד בפיקוד נמרוד אשל בעת הנפת הדגל על אוניית המעפילים עצמאות. מקור: אתר הפלי"ם
משמר כבוד בפיקוד נמרוד אשל בעת הנפת הדגל על אוניית המעפילים עצמאות. מקור: אתר הפלי"ם
על סיפון אוניית המעפילים קיבוץ גלויות בדרכה לארץ. מקור: אתר הפלמ"ח
מעפילים מתפללים על אחת מאוניות הפאנים. מקור: אתר הפלמ"ח
אוניית המעפילים עצמאות. מקור: אתר הפלי"ם
מדרגשי עץ שהותקנו בבטן האוניה ושימשו כמיטות למעפילים. מקור: אתר הפלי"ם
האוניות במהלך עבודות ההכנה בנמל קונסטנצה. מקור: אתר הפלי"ם
יוסי הראל, מפקד הפאנים. מקור: אתר הפלי"ם
האוניות עוגנות בנמל קונסטנצה, שם הושלמו עבודות ההכנה שלהן. מקור: אתר הפלי"ם
המעפילים מוסעים ברכבות לנמל המוצא, דצמבר 1947. מקור: אתר הפלי"ם
אוניית המעפילים קיבוץ גלויות. מקור: אתר המועצה לקידום המורשת הישראלית
אוניית המעפילים עצמאות בנמל חיפה. מקור: אתר המועצה לקידום המורשת הישראלית

מסמכים וחומרים נוספים:

  • שיחה עם ד"ר מרדכי נאור, על סיפור ההעפלה (שיחה מספר 5)
  • עדויות וסיפורי מעפילים:
  • סרטון של "זמן חיפה" על זכרונות מאוניות המעפילים.
צו המעצר לאוניה פאן יורק. מקור: אתר הפלי"ם
מברק מבן גוריון לאוניות עם הוראה להענות בחיוב אם תגיע הצעה בריטית להפליג ישירות לקפריסין
מסלול הפלגתן של האוניות. מקור: אתר עמותת חיל הים
 
  •  

כתיבת תגובה