EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
בלומה בר לוי פרנקל שיינברג
1926
יוצר הדף: לאה בן-טובים קשר לדף: בן/בת
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

נולדתי בשנת 1926 בעיר "זדונסקה וולה" אשר בפולין. משפחתי כללה 8 נפשות: הורי,שלוש אחיות: שרה, חיה ואנוכי ושני אחים: משה וצבי. חיינו בית דתי ואני למדתי בבית ספר דתי "אהל יעקוב". אבא עסק במסחר בענף הטקסטיל. אמא הייתה עקרת בית וגידלה את הילדים. בפרוץ המלחמה הייתי בת 13.

זוועות המלחמה החלו די מהר. הגרמנים הוציאו אותנו מהבתים כדי שנצפה ברציחתם של יהודים. בהמשך היו תופסים יהודים ברחובות ומכים אותם, מגלחים את הזקנים ומבזים אותם לעיני כל התושבים הלא יהודים אשר היו בעיר. באחד הלילות, ביוני 1942 אספו את כל היהודים בבית הקברות והתחילו למיין לשתי קבוצות: ילדים, זקנים וחולים לצד אחד וכל היתר העבירו לגטו לודז'. כך הגעתי בודדה לגטו אחרי כמה ימי טלטולים. בגטו עבדתי במפעל שזירת צמות מקש, כאשר מהצמות תפרו נעליים לחיילים, כהגנה כנגד הקור. גרתי אצל האחראית עלי שהתייחסה אלי יפה בשלב הראשון. ביום מסוים "פרצו" אלינו הביתה וגנבו לי את כל המצרכים האישיים ששמרתי לי וסידרתי בחלוקה יומית. כך נשארתי ללא מצרכים עד לקבלת מנת המצרכים הבאה.

בשלב זה ויתרתי על המגורים אצל האחראית ועברתי לגור עם זוג אשר הכרתי עוד מהעיר שלי. הם ניצלו אותו קשות. שימשתי כעוזרת בית ממש כמו בתקופת העבדות. כך חייתי בקושי עד אוגוסט 1944 כשפינו אותנו מגטו לודז' והועברנו לאושויץ. כרגיל, שוב מיונים (סלקציות), מכות ורציחות. אחרי כמה זמן הועברנו ל"ברמן" שבגרמניה, שם עבדתי בפירוק בניינים הרוסים כתוצאה מההפצצות. קמנו כל בוקר בשעה 4 למסדר, יצאנו רגלית למקום עבודה, במרחק של כ- 5 קילומטר ורק שם קיבלנו פרוסת לחם וקצת שתייה.

אחרי שהמחנה ב"ברמן" נפגע מהפצצה ונשרף כולו, הועברנו ל"ברגן בלזן". הייתי כבר בת 18 ואני עד היום עוד רואה לנגד עיני את הערימות של גופות ואנשים חולים שאינם מקבלים כל עזרה.

הלכתי במחנה ודרכתי על גופות. זוועה אמיתית!

במלחמה איבדתי את הורי, אחותי הבכורה חיה, בעלה והילד שלהם, דודים, גיסה והילדה שלה (אותה ראיתי איך תולשים מידי אמה באמצעות מקל עם וו שבאמצעותו משכו אותה בצוואר), סבתא ועוד בני משפחה קרובה. אח נוסף (משה) שרד את השואה, אח ואחות נוספים הצליחו לעזוב את פולין לפני פרוץ המלחמה.

באפריל 1945 שיחרר אותנו הצבא האנגלי. לאחר שנודע לי שאחי ניצל ונמצא באיטליה, עשיתי כל מאמץ לאתר אותו ולהגיע אליו. באותו מחנה עקורים באיטליה בו מצאתי את אחי משה, הכרתי את בעלי, אלי. נישאנו ב-1946. עלינו ביחד ארצה בעליה באונית המעפילים על שם "ברכה פולד" אך גורשנו לקפריסין. אחרי שהייה של חצי שנה בקפריסין, עלינו באופן לגלי, ארצה. כאן הקמנו בית ויש לנו 3 ילדים: שני בנים, בת וחמישה נכדים.

 

קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text