EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
ארנסט אלטמן
1929
יוצר הדף: ניר קוגמן קשר לדף: סבא/תא
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

 ארנסט (יצחק) אלטמן

                                         ( סבא שלי מצד אמי )

תאריך לידה: 28.10.1929

מקום לידה: קז'מרוק, צ'כוסלובקיה (כיום סלובוקיה)

עיסוק/מקצוע: מהנדס אלקטרוניקה

מקום מגורים במהלך המלחמה: מספטמבר 1939 עד אפריל 1944, בעיר קאשה (כיום קושיצה). מאפריל 1944 עד סוף המלחמה במספר מקומות כפי שיפורט להלן .

סיפורה של הדמות לפני המלחמה: "נולדתי בקזמרוק 29 וגדלתי בקושיצה עד עלייתי ארצה ב-1949. לפני המלחמה למדתי 4 שנים בבית ספר יסודי- יהודי ; 
4 שנים חטיבת ביניים כללית ובשנה הראשונה של התיכון, שהייתה כבר בתקופת המלחמה, אצל מורה פרטי, שלימד את מקצועות התיכון, מכיוון שלא קיבלו יהודים לתיכון בשלב הזה בעיר קאשה. בין השנים '38 –'44 קאשה, העיר בה גדלתי הייתה בשליטת ההונגרים, ובאפריל 44 נכנסו הגרמנים לקאשה . "

סיפורה של הדמות במהלך המלחמה: "כשנכנסו הגרמנים לדרום סלובקיה (אפריל '44) היו לאבי ידיעות לגבי גורל חלק מקרובי משפחה ויהודים אחרים שגורשו ב'42 במשלוחים מסלובקיה לאושוויץ ולא חזרו. לכן החליט שעם כניסת הגרמנים לעירנו עלינו לברוח צפונה לסלבוקיה. בשלב ראשון עברנו לגור בבית של סבא וסבתא מצד אבא בעיר קז'מרוק. בתקופה הזו נאספו בבית הזה כ15 מבני המשפחה שהגיעו ממקומות שונים באיזור. גרנו שם כחודש. אבי טען שיש יותר מדי יהודים באותו מקום, ולכן שלח את אמי לעיר בה גר אחיה, ניטרה ,לחפש עבורנו מקום מגורים ומסתור אחר ולשם עברנו. ב-22 לאוגוסט 1944, כשגרנו עדיין בניטרה פרץ מרד שאורגן על ידי הפרטיזנים נגד המשטר הפאשיסטי הסלובקי. כתוצאה מהמרד שלטו  הפרטיזנים  על מרכז סלובקיה. בעקבות השתלטות הפרטיזנים (שהיו רוסים ברובם),  נכנס לסלובקיה שוב צבא גרמניה מפולין בצפון והונגריה מדרום. מאחר וקזמרוק נמצאת
 כ-4 קילומטר בלבד מגבול פולין יומיים -שלושה לאחר המרד הגרמנים השתלטו עליה. הם תפסו את כל בני משפחתי, שעדיין התגוררו בבית סבי וסבתי, ופינו אותם למרתף בית העירייה הסמוך, שם שהו כחודש. בספטמבר '44 הועמסו יחד עם יהודים אחרים מהעיר על משאית והועברו לפולין. הם הורדו בצד הכביש, הורו להם לחפור בור ואז נורו למותם (11 מבני משפחתי נרצחו במעמד זה). בכל התקופה הזאת שהיתי בניטרה בבית דודי יחד עם אבי ואמי. בסוף אוקטובר 44' דוכא המרד והגרמנים כבשו את האזור כולו. בנובמבר החליט אבי ללכת ברגל מזרחה במטרה לחבור לחזית הרוסית. הניסיון לא הצליח ואנחנו מצאנו עצמנו בכפר קטן, שם חיינו עד סוף דצמבר. בסוף דצמבר הגיעה השמועה שהגרמנים נכנסים לכפר ומחפשים נוער לחפירת שוחות. אבי, דודי ואני השארנו את אמי בכפר ועלינו להר הסמוך. לא יכולנו לחזור באותו יום לכפר, מאחר והגרמנים נשארו בו, ולכן עברנו לכפר סמוך, שבו שלטו הפרטיזנים. למחרת הפרטיזנים עמדו לעזוב את הכפר בדרכם לחזית וביקשנו להצטרך אליהם. למזלנו, על אף שבתחילה חשדו שאנו מרגלים, דודי פגש במקרה פרטיזן, שהכיר מנעוריו, ובזכותו הבינו שאנחנו יהודים, והסכימו לצרפנו. גרנו עם הפרטיזנים כשלושה חודשים. בסוף פברואר 45' הגרמנים תקפו את הכפר בו שהינו אך לא הצליחו לכבשו. עברנו משם לכפר אחר ושם היינו עוד כחודש. כעבור חודש הפרטיזנים החליטו לעבור את החזית. הלכנו שלושה לילות לכיוון החזית, אך מסתבר שהייתה הלשנה, והגרמנים חיכו לנו בקו החזית ופתחו עלינו באש. 64 פרטיזנים נהרגו, אך במחלקת היהודים, שאליה השתייכתי, לא נהרג אף לא אחד. אחר כך נפרדנו מהפרטיזנים ומצאנו מסתור בבית של אחד מכפריי האיזור. יום אחד הגיעה קבוצה של כ12 חיילים גרמנים ונעמדו בסמוך לבית בו התגוררנו. למזלנו הם לא נכנסו לבית ואחרי כשעה המשיכו בדרכם. למחרת הגיעה קבוצה נוספת של חיילים, אך הבחנו שהם אינם גרמנים. הסתבר שהיו רומנים.זה היה עבורנו הסימן שהמלחמה  בשבילנו הסתיימה. חזרנו לכפר בו השארנו את אמי ומצאנו אותה באותו בית, שבו נפרדנו ממנה, התאחדנו כמשפחה. חודש לאחר מכן נגמרה המלחמה .

אחרי המלחמה: אחרי המלחמה חזרתי לקושיצה וסיימתי תיכון עם תעודת בגרות ביוני 1949. שבועיים אחרי זה עליתי ארצה לבד בלי ההורים. נסעתי ברכבת לבארי, איטליה, ומשם נסעתי באניית מעפילים לחיפה. התגייסתי לצבא, ושירתתי בחיל האוויר ושם פגשתי את אשתי . "


קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text