יואל ברנד (Joel Jenö Brand ) יליד 1906 בעיר נאסוד (Naszód ) שהיתה אז תחת שלטון הונגריה. לאביו היו מספר שמות: יחיאל-מיכאל-מיקשה-מקס ברנד Jechiel- Michael-Miksa-Max Brand ). יואל היה הבן הצעיר במשפחה. היו לו שלוש אחיות. זמן קצר לאחר שנולד עברה המשפחה לבודפשט (Budapest ) שם הקים אביו חברת טלפונים מקומית. כשהיה יואל בן ארבע עברה המשפחה לארפורט (Erfurt ) שבגרמניה וגם שם הקים אביו חברת טלפונים. כילד היה חבר בתנועת נוער ציונית סוציאליסטית (דוגמת השומר הצעיר) שהתפלגה בהמשך והוא נשאר עם הפלג הקומוניסטי.
לאחר סיום לימודיו בבית ספר מקצועי/טכני, בשנת 1923 יצא יואל למסע ברחבי ארצות הברית והעולם. במועד לא ידוע בין 1927 ל- 1930 הוא חזר לארפורט והצטרף למפעל הטלפונים המשפחתי כטכנאי ואיש מכירות. בשובו לגרמניה הצטרף למאבק נגד הנאצים. ב-1933 מיד אחרי עלית הנאצים לשלטון נאסר בשל פעילות שמאלנית ושהה כשנה וחצי בכלא. לאחר שחרורו בסתיו 1934 גורש מגרמניה והיגיע דרך רומניה בה נולד להונגריה. בהמשך ברחו מגרמניה גם אמו ואחיותיו ועוד לפני פרוץ המלחמה ב-1939 הגיעו לבודפשט.
ב- 30/10/1935 נישאו יואל והנזי (Joel & Hansi ). בשנת 1938 נולד בנם הבכור מיכאל וכשנתיים אחר כך הבן דניאל.
יואל באותה תקופה כבר נטש את הקומוניזם, חזר לציונות והיה פעיל ב'פועלי ציון', ונבחר לוועדה המרכזית של האיחוד (מפא")י ולוועד הפועל של ההסתדרות הציונית בהונגריה.
בקיץ 1941, בהשפעתה של אשתו, ארגן את חילוץ אחותה של הנזי ובעלה מגירוש היהודים חסרי האזרחות מהונגריה שמרביתם נרצחו בסוף אוגוסט במבצע הרצח הגרמני הגדול ביותר שתועד עד לאותו מועד. זה אחד מבצעי ההצלה היזומים הראשונים בתולדות השואה אם לא הראשון שבהם. בזכות הקשרים הטובים של יואל ושמואל שפרינגמן ( (Samu עם גורמי ממשל הונגריים, הם הצליחו להביא את גיסו של יואל, ליוש שטרן (Lajos Steren) אותו חילץ יואל מהגירוש, אל שר הפנים ההונגרי כדי שיספר לו על זוועות הגירוש. השר הזדעזע והורה מיד על הפסקת הגירוש ובכך ניצלו חייהם של עשרות אלפי יהודים בהונגריה.
עוד לפני האירוע של קיץ 1941הוא סייע יחד עם הנזי רעייתו, לפליטים שהגיעו מגרמניה ומאוסטריה ומאוחר יותר מפולין ומסלובקיה ולמעשה הם היו הראשונים שהחלו בסיוע לפליטים שהיו אז במעמד של "שוהים בלתי חוקיים" שהסיוע להם היה כרוך בסכנת חיים.
בשנת 1942 היה יחד עם שמואל שפרינגמן, בין מקימי ה"וועדה לעזרה והצלה" שדר' ישראל קסטנר צורף אליה ביוזמתו של שפרינגמן זמן קצר אחר הקמתה בפועל. במסגרת הועדה הוא קיים קשרים עם נציגות היישוב היהודי בארץ ישראל אשר ישבה בקושטא (איסטנבול Istanbul ). כאשר נציגות הישוב בקושטא דרשה את מיסוד הועדה באופן פורמאלי הוא קיבל על עצמו את נושא "הטיול" והיה אחראי במסגרת הועדה על פעילות ההצלה של יהודים מסלובקיה ומפולין.
אחרי כיבוש הונגריה בידי הגרמנים ב- 19/3/1944, קיים קשרים עם אנשי האס אס ובראשם אדולף אייכמן (Adolf Eichmann ) כדי להציל יהודים. בזכות אישיותו קשריו בחו"ל והשפה הגרמנית הרהוטה שבפיו היה נציג מועדף על הגרמנים. במהלך החודשים אפריל ומאי הוזמן מספר פעמים על ידי אייכמן לפגישות שבמהלכן הוצעה לו עסקה: חייהם של מליון יהודים תמורת סחורות (בעיקר משאיות) וכסף. אייכמן אף הציע לברנד לצאת לחוץ לארץ כדי ליצור קשר עם ארגונים יהודיים לביצוע העסקה.
ברנד הגיע לאיסטנבול ב- 19/5/1944 כאשר אשתו ושני בניו משמשים כבני ערובה. בבואו התברר לו שבניגוד להבטחות, המשלחת הארץ ישראלית במקום לא דאגה לו לאישור כניסה ורק בעזרתו של שליח נוסף שצורף אליו ע"י הגרמנים הוא ניצל מגירוש מידי והחזרה לגרמניה והתאפשר לו לדווח על פרטי ההצעה הגרמנית. כדי לקדם את המו"מ על ההצעה הגרמנית הוא יצא לפגוש את משה שרת (אז שרתוק) בחאלב (Alepo) שבסוריה שם נעצר על ידי הבריטים והועבר לקהיר (Cairo ), שם נכלא עד ה- 6/10/1944. פעילותו של יואל ברנד מתוארת בפירוט בספרו בשליחות הנידונים למוות.
הסעיף העיקרי בעסקה שהוצעה ע"י הגרמנים היה החלפת מיליון יהודים תמורת 10,000 משאיות לשימוש צבאי. נקודה חשובה נוספת הייתה ההצהרה הגרמנית שברצונם לעשות את העסקה בעשרה שלבים, תחילה שחרור עשרה אחוז מהיהודים ואח"כ קבלת 1,000 משאיות וחוזר חלילה.
ההצעה הגרמנית הביכה את ההנהגה הארץ ישראלית שלא ידעה כיצד לנהוג בה וכיצד לנצל לפחות את המקדמה הראשונה של 10% ממיליון היהודים שאותם ניתן היה להציל וכתוצאה מכך הנושא כולו נשמר בסוד ולא פורסם עד "משפט קסטנר" שהתקיים בשנת 1954. לאחר הפרסום נעשה הכל כדי לערער את אמינותו של יואל וזאת בעיקר כדי להקטין את חומרת הזלזול וההזנחה של הטיפול באותה מקדמה שהיה סיכוי לקבל. היסטוריונים חולקים על גודל המקדמה (100,000) אבל מקובל על כולם שהייתה הבטחה למקדמה, לפחות של כמה אלפים.
יואל ברנד לא היה מודע לבעיות של היישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1944 ולא היה מודע לכך שאותו יישוב לא רצה ואולי גם לא יכול היה לקלוט אלפי פליטים והרשלנות לכאורה של הטיפול בשליחותו הייתה למעשה יישומה של מדיניות שהוגדרה במסמך (ראה "בין מגן דוד לטלאי צהוב").
יואל עלה ארצה עם משפחתו . הוא נפטר ב-1964 בפרנקפורט (Frankfurt ), מהתקף לב לאחר מתן עדות נגד פושעים נאצים שקסטנר העיד קודם לכן לטובת חלקם. בסופו של תהליך ארוך נדנו אותם פושעים למאסר ממושך למרות עדויותיו של קסטנר.
ספרים, מאמרים וכתבות (י.ב. נזכר במאות ספרים ומאמרים וזאת רשימה חלקית ביותר)
יואל ברנד, "בשליחות נידונים למות", הוצאת עיינות 1957
האנזי ויואל ברנד, השטן והנפש, תל אביב: לדורי, 1960.
דינה פורת ויחיעם ויץ, "בין מגן דוד לטלאי צהוב", הוצאת יד בן צבי, 2002 (ראה עמ' 385-392)
דניאל ברנד, במלכודת הרשע, האדישות והסילוף – פעולות ההצלה של הנזי ויואל ברנד בשואה ומחירן, ראשון לציון: ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2017.
אשר כהן, "המחתרת החלוצית בהונגריה 1942-1945" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984.
אשר כהן, "לדמותה של 'ועדת העזרה וההצלה' בבודאפשט בראשית דרכה", ילקוט מורשת כ"ט (1980).
Randolph L. Braham, "The Politics of Genocide", Columbia University, New York, 1994, p. 108, 109, 111, 213, 458, 808, 832, 1069-1104 and more
דוד גור, אחים להתנגדות ולהצלה, קבוץ דליה: העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, עמ' 56.
בן הכט, "כחש", הוצאת לדורי, מהדורה שישית, 2001, עמ' 288-247, וכן עמ' 296/7
פרץ רבס, מול נחשולי הרוע, קבוץ דליה, מערכת, 2001,
אורי מילשטיין, פחדו להציל יהודים, מעריב, 13/10/2017
