סיפור חיים
אבא ,חיים אדלר ,נולד בסקרנביץ ,פולין למשפחה כפרית שמנתה 7 נפשות . . כשהתחילו האקציות , "נעלמו" בני המשפחה מלבד אבי וסבי -אביו.
שניהם הגיעו בסופה של הדרך לאושוויץ ושרדו את המחלות ,הרעב ,הקור בזכות העובדה שאבי הצהףיר על עצמו כסנדלר ומצא עצמו מכין מגפיים למפקדים הנאציים.
בתום המלחמה , צלקת קטנה ברגל מכדור וצלקת ענקית בנשמה , מצאו עצמם ,אבי וסבי בגרמניה שם הכיר את אימי.
סבי , נשא אישה גרמניה (!) וסרב לשמור על קשר עם אבי שבחר לעלות ארצה.
בישראל הצעירה , של 1949, ללא השכלה ,שפה רהוטה וקשרים ,גילה אבי שהפרנסה אינה מצוייה בשפע ומאוהל ,נדד עם אשתו ובתם שנולדה בגרמניה , לצריף שם נולדתי אני..
אבא נהדר, רגיש ומלא אהבה לחיים. מוראות השואה נשארו אצלו מאחור וכל מה שרצה היה להיות בריא , מאושר ולראות את משפחתו מסתדרת. כל חייו ניסה ליצור קשר עם אביו ,שהוליד בן עם הגרמניה.הנסיונות שלו ושלנו מאוחר יותר נכשלו ואבי ראה בזה כשלון צורב.
בגיל 82 נפטר אבא ,לאחר דלקת ראות וייסורים קשים. אבי אהב את החיים ,את משפחתו ואת מדינת ישראל.שרת במלחמת סיני והיה גא על כך.. לאחרונה ,הוספתי את שם המשפחה -אדלר - לשמי כדי להזכיר אותו ולזכור (לא היו לו בנים)"גם סלעים נשברים , על אחת כמה וכמה ,בני אדם" כתבה דליה רביקוביץ ואבי היה סלע מוצק .
יהי זכרו ברוך.
בתו ,שרה
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
מחוות | נרות
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
