סבא שלי נולד בעיר מרמוש-סיגט בהונגריה, סבא שלי היה סוחר גדול שהתעסק במסחר בתפוחי אדמה, וגבינות, ואת התוצרת החקלאית סיפק בכל מקום.
סבי היה נשוי לרחל לבית וייס ונולדו להם 10 ילדים.
בבית סבי דיברו אידיש, ברחוב הונגרית, ובית הספר רומנית מאחר והם היו תחת שלטון רומניה, והסבא והסבתא דיברנו בניהם לפעמים אף רוסית.
ב 1940 נכנסו ההונגרים, והודיעו לכל היהודים, לברוח, המשפחה של סבא שלי ברחה לאזורים כפריים, להסתתר עד שרגע המצב.
אחרי שהמצב נרגע חזר סבי ומשפחתו לביתו, ואז באו החיילים ההונגרים, והודיעו שתוך 24 שעות צריכים לעזוב וללכת מביתם. המשפחה נסעה לבאייה מארה, ושם אבי החל לעבוד כעגלון, שסחר בכל דבר שעזר למשפחתו לשרוד.
ב1944 נלקחה המשפחה לגטו בערב פסח, ושם הם שהוו כ 4 חודשים בתנאים קשים מאד.
בחורף 1944 הגיעו כל מיני פליטים יהודים, וסיפרו על רצח המוני של יהודים במחנות השמדה.
ארבעה ימים לפני חג השבועות בשנת 1944 הושמה המשפחה ברכבת ונשלחה לאוושויץ, סבא שלי שהיה לו בקבוק מים, נתן לילדיו לשתות, ובכך הם ניצלו עד שהגענו למחנה ההשמדה, רבים מהנוסעים ברכבת לא שרדו ומתו בדרך.
כשהם הגיעו לאוושויץ נערכה סלקציה על ידי מנגלה, סבא שלי ואבא שלי נשלחו למחנה עבודה, עם כמה אחים, וסבתי עם עוד 5 ילדים נשלחו ישר לקרמטוריום.
סבא שלי הציל הרבה יהודים, ושרד את המלחמה כי ידע לדבר גרמנית, וזכה לקבל תפקיד מנהלתי. אבל לרוע מזלו בתום המלחמה, ברכבת שהובילה אותו הביתה לחופש, הרכבת הופצצה ביום האחרון של המלחמה, וסבא שלי נהרג בהפצצה זאת.
